בנם של נטע ויוסי. נולד ביום י' באייר תשמ"ד (11.5.1984) במושב בית חרות. בן בכור במשפחה, אח לשי וליאור.

ילדותו ונעוריו של עודד עברו עליו בבסיסי חיל האוויר, פלמחים ותל נוף. הוא למד בבית-הספר היסודי "בית אור" במושב קדרון, ומשם עבר לבית הספר היסודי "גן רווה" במושב עיינות. בגיל 13 עבר עם משפחתו למושב בית חרות, והמשיך את לימודי חטיבת הביניים והתיכון בבית הספר "רופין" שבעמק חפר.

לאורך כל שנות ילדותו עודד התבלט כילד ברוך כישרונות. בעל כריזמה טבעית, קסם אישי וחוש הומור. יפה תואר, עם חיוך כובש, ובעל תכונות של מנהיג.

כנער, תמיד היה אהוד ומוקף חברים. ה"דבק" של חבריו בגוש ויתקין, וסוג של "מסמר חברתי". חבריו סיפרו כיצד נהגו ללכת אחריו בעיניים עצומות.

מילדותו אהב ספורט, ושיחק כדורסל בנבחרת הנערים של המושב. הוא אהב גלישת גלים ונהג לגלוש דרך קבע עם אחיו וחבריו בחוף בית ינאי. עודד אף ניחן בנפש של אמן. הוא אהב לצייר ולנגן בגיטרה.

בסוף כיתה י"א עבר גיבוש לשייטת 13. בתום לימודי התיכון, בשנת 2002, התגייס והחל את אימוני המסלול המפרך ביחידה. עודד התבלט בצוות שלו כחייל משקיע ואיכותי, וגם שם נחשב אהוד במיוחד.

במהלך המסלול בשייטת, נפצע עודד ברגלו ושוחרר להחלמה ארוכה בביתו. בחלוף שבעה חודשים הוא שב ליחידה, (והצטרף לצוות צעיר יותר בשל הזמן שחלף), אולם בחלוף שלושה חודשים נוספים הרגיש שאינו יכול להמשיך במסלול הקשה והתובעני. עודד עדיין הרגיש את הצורך להיות לוחם קרבי ולתרום והוא הועבר, על פי בקשתו, למסלול בסיירת צנחנים, היישר לצוות שרץ כבר שנה שלמה יחד.

עודד עבר עימם את כל האימונים המפרכים, אולם אט אט הוא הלך ושקע בתוך עצמו, בין הרצון להיות לוחם קרבי מחד, לבין אי המסוגלות הנפשית מאידך. כחודש לפני סיום המסלול, הוא ביקש להפסיק השתתפות ולאחר מכן ביצע תפקידי מנהלה שונים בחטיבת הצנחנים, עד אשר שוחרר מהצבא.

ארבעה חודשים אחרי השחרור, נשברה נפשו של עודד והוא עבר כמה אשפוזים במשך כשש שנים, עד אשר הצליח למצוא את האיזון בחייו. אולם הפציעה הנפשית (בעטיה הוכר כנכה צה"ל), המשיכה לקנן בתוכו.

עודד היה אציל נפש. הוא אף פעם לא כעס על אף אחד, וחי את חייו בצניעות. אדם ערכי, נעים הליכות ואוהב אדם, שהצליח לגעת בליבם של אנשים ולהיות להם חבר אמת. נדיב ובעל לב רחב, אשר תמיד נהג לעזור לכל מי מחבריו, או קרוביו, שהיה זקוק לעזרה, בעוד שהוא מעולם לא חס על עצמו.

עודד היה קשור מאוד להוריו ולאחיו. הוא אהב מאד את אימו, ממנה ירש את החוש המוזיקלי, ואת אביו, בו תמיד התגאה, עם המשפט השזור בפיו: "אבא שלי הביא את הבלקהוקים לארץ". הוא היה קשור בקשר עז לשני אחיו הצעירים ממנו, והיווה עבורם דוגמה אישית, ששיאה היה כאשר הם הלכו בעקבותיו לשייטת, והפכו ללוחמים ביחידה.

עודד נהג לבצע הליכות וריצות ארוכות, במהלכן חרש את שבילי עמק חפר לכל אורכם ורוחבם, ולא היה גאה ממנו כאשר השלים מרתון ראשון בחייו, כשנה לפני פטירתו. הוא נהג לאייר ולצייר. כתב והלחין שירים, אותם ניגן בגיטרה שלו. לעודד אף היה קשר מיוחד עם כלבו האהוב פונגו, שחי לצידו עשר שנים, ושאותו החליפה כלבתו בילי, שהיתה לצידו עד יומו האחרון.

עודד חצור נפטר ביום כ"ח באלול תשפ"ד (1.10.2024). בן ארבעים היה בפטירתו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין במושב בית חרות שבעמק חפר, העמק שכה אהב, ואותו כה היטיב להכיר. הותיר אחריו הורים ושני אחים.

על מצבתו חקקו בני משפחתו: "טוב ליבך, אצילות נפשך ונשמתך הטהורה, ילוו אותנו לנצח".

לאחר פטירתו נמצאו מאות רשימות שעודד כתב, ומהן ניתן היה לגלות עד כמה הייתה לו חשיבה פילוסופית והתבוננות מעמיקה אודות החיים בכלל, וייעודו בפרט. ייעוד של לעשות טוב, של לעזור, של נתינה בלי תנאי, של לעשות את העולם טוב יותר.

בין היתר כתב באחד הפתקים על אביו: "איש ענק, לקח אותי את כל הדרך, הביא אותי לחוף מבטחים, חילץ בדיוק בזמן הנכון, שמר גם מרחוק, נתן דוגמה אישית לכל דבר, כעין בשמיים ששומרת, האיר והראה את הדרך, כיוון לפני כל דבר חדש, עשה דברים קשים. הכול בשקט, עם חיוך קטן בקצה שפתיו. ידע תמיד לפתור כל בעיה, ראה הכול גם מלמעלה, אם מישהו בצרה אז הוא יהיה שם, בכל מקום, בכל שעה, יש מישהו להישען עליו, יש על מי לסמוך, יש צדיק אמת בעולם, אבא שלי אני כל כך אוהב אותך, אם משהו יקרה לך אני אמות מחר, אמן תחיה לנצח, צעיר בגופך ונפשך."

בהלווייתו ספדו לו הוריו ואחיו.

כתבה נטע אימו: "עודדי שלי, ילד שלי, אהוב ליבי שלי, ילד יפה שלי, הלב מסרב להאמין. אוהבת אותך בכל ליבי ומאודי וכואב לי, כואב לי כל כך. עודדי שלי, נשמה טהורה וזכה, ילד רגיש ועדין, אציל נפש, יפה תואר, חכם, מוכשר, ילד שכולו אהבה ונתינה. משמים קיבלת ניסיון קשה ביותר, למה??? אנחנו לא מבינים חשבונות שמים. התמודדת בגבורה רבה עם ייסורי נפש גדולים. מעולם לא התלוננת, ושמרת את הקושי והכאב העצום לעצמך, שקט ומכונס הגנת עלי, ולא רצית לצער אותי."

כתב יוסי אביו: " אלוהים העניק לך ארבעים שנות חיים, והעניק לנו אוצר נדיר, בדמות בן אהוב, זך, נקי וטהור, עם נפש רגישה ועדינה מאין כמותה... אהבתי אותך אהבת נפש ולמדתי ממך רבות בחיים. על הפשטות, על הענווה, על הישירות, על האמת, ועל כוחות הנפש שהיו לך, כאשר נשאת את הכאב עמוק בתוכך, ונלחמת בו ככל יכולתך, עד לרגע בו הוכרעת על ידו. נוח על משכבך בשלום בן אהוב ויקר, זכרך לנצח יישאר חקוק בלבנו.".

כתב שי אחיו: " עודדי, אח שלי היקר, אתה הבן אדם הכי מדהים שהכרתי בחיים. אני לא מאמין שממך אנחנו היום נפרדים, ולעכל את זה ייקח לי המון שנים. אני הבן אדם הכי בר מזל שקיים, כי זכיתי באח ובחבר הכי טוב בעולם. אתה נשמה טהורה ולעולמים אתה תחסר לי, ולכולם. מילדות נועדת לגדולה, היית טוב בהכול ומלך החבורה. בתיכון היית מלך הבנות, חתיך, כריזמטי, שכולם לידו רוצים להיות. תותח בכדורסל, בגלישה, ובכל מה שבחרת לעשות. זה היה מדהים לראות כמה כשרון היה לך ואיך הוא התבטא בכל כך הרבה צורות. בצבא הלכת לשייטת וגם שם היית מנהיג שאותו כל הצוות אהב, ותמיד היית נותן הכול וגורם לזה להראות כבדרך אגב. בזכותך הלכתי לשייטת כי כמוך רציתי להיות."

אחיו הקטן ליאור ספד לו : "היית מסמר החבורה, תמיד מוקף בחברים. בנאדם כל כך סוחף, כריזמטי ומצחיק. מלא בחן. נגעת בכל כך הרבה אנשים, וכולם כל כך אהבו אותך! תמיד הסתכלתי עליך מהצד וידעתי שככה אני רוצה להיות - כמוך, חזק וגיבור. מלא באנרגיות טובות! תמיד התגאתה בשי ובי, שהיינו לוחמים ביחידה, ולא הבנת בכלל שהכול היה בזכותך!

עודד אחי היקר, תמיד אמרתי לך את זה, שלהיות לוחם בשייטת זה קלי קלות לעומת הדרך שעברת. אתה לוחם אמיתי אחי. התמודדת בגבורה עם כל כך הרבה תהפוכות נפש! היית לבד בסערת החיים. לבד, אתה בעצמך, מוקף בנו, אבל מתמודד עם הכול בדרכים המיוחדות שלך. בעשור האחרון למדתי להכיר בנאדם כל כך מדהים. נטול אגו, שחי חיים ייחודיים כל כך. לא תלוי בדבר, לא בחומר, לא בכסף. רק אהבה ופשטות. היית לי לעוגן בכל צומת מרכזית בחיים, וגם בשגרה. אי ענק של שפיות, רוגע ונינוחות! גם כשאצלך בפנים היתה סערה."

גיא חברו כתב: "יש טוב מוחלט/ אני יודע, הכרתי אותו/ יש גם אהבת חינם/ אני יודע כי קיבלתי אותה/ יש צחוק אינסופי/ אפילו שידעתי שזה זמני/ לא היה לי איכפת.

אנשים כמוך קיימים רק בסרטים/ כמה יפה ותמיר/ כמה חסר אתה לעולם, תנוח אחי הקטן/ עצום עיניך ועלה/ עלה על הגל הנצחי, תגלוש עליו/ עלה למעלה עלה.

כי כוח עז לך/ יש לך כנפי רוח, כנפי נשרים אבירים/ דרוש אותם!/ אל תכחש בם/ דרוש אותם עודד/ וימצאו לך מיד.עלה למעלה עלה אח יקר/ אוהב אותך עד כלות."

סרטון על עודד וכלבו פונגו נמצא ברשת: https://www.youtube.com/watch?v=iuWFapCZtoE